בוא נדבר על טיפול פסיכולוגי

מוטיבציה פנימית ומוטיבציה חיצונית

מוטיבציה – מושג דינאמי המתאר את מכלול התהליכים הפנימיים והחיצוניים העומדים בבסיסה של התנהגותנו ומכוונים אותה.
ההנעה להתנהגותנו קשורה בגורמים פיזיולוגיים (רעב, צמא, עייפות, רבייה, הימנעות מכאב) ומגורמים פסיכולוגיים (צורך בקרבה, בהשתייכות, באהבה ובמימוש עצמי). המניעים הפסיכולוגיים מחולקים ביניהם למניעים אישיים (סיפוק סקרנות) ומניעים חברתיים (לחץ חברתי).
תיאוריות להסבר המוטיבציה: תיאוריות ההומיאוסטזיס, תיאורית הדחף ותיאורית האינסטינקט.
היררכית הצרכים של מאסלו: 1. ביולוגי 2. ביטחון 3. התקשרות 4. הערכה. 5. קוגניטיבי 6. אסתטי 7. הגשמה עצמית 8. טרנסצנדנטי. כל עוד לא סופק שלב אחד בפירמידה, לא יסופקו הצרכים הגבוהים יותר.
עקומת ה-U ההפוכה קיימת גם בתחום המוטיבציה. הביצועים ישתפרו עם העלייה במוטיבציה עד נקודה מסוימת אשר ממנה והלאה תהיה פגיעה בביצועים עם עליית המוטיבציה.
מוטיבציה להישגיות אישית – "הצורך בהישגיות" – אנשים נבדלים זה מזה במידת חתירתם אחרי הגשמת מטרות והשגת הישגים אישיים. אחד הגורמים המרכזיים המאפיינים אנשים הישגיים המגיעים לפסגות משמעותיות בחייהם הוא "חוללות עצמית" – Self efficacy גבוהה. החוללות העצמית היא המידה בה אנו תופסים את עצמנו כבעלי השפעה בסיטואציה מסוימת, כמסוגלים להצליח בפיתרון בעיה מסוימת. בקיצור, אמונתו ביכולתנו להצליח. החוללות העצמית שלנו מושפעת מ"סגנון הייחוס" שלנו, כלומר מהאופן בו אנו נותנים הסברים לאירועים המתרחשים סביבנו. הזכרנו מימדים רלוואנטיים לסגנון הייחוס ובהם מיקוד השליטה (פנימי / חיצוני) ומימד היציבות (יציב / לא יציב). כדוגמא לשימוש בסגנונות ייחוס הזכרנו את ההבדל בין הייחוס אותו עושה אדם בריא נפשית לעומת אדם דיכאוני במצבי הצלחה וכישלון.
דיברנו על חשיבות ביסוס מוטיבציה פנימית ומוטיבציה חיצונית אם ברצוננו לקדם אדם לכיוון הגשמת מטרותיו.