לא כל הנוצץ זהב הוא, ולא כל מי שנראה מצליח ומאושר בחייו הוא אכן כזה. יש אנשים שכלפי חוץ נראים מוכשרים ומצליחים, חסרי כל דאגה, והם מעוררים את התפעלותנו ואת קנאתנו. אולם מבט מעמיק יותר יגלה לנו צד נוסף באישיותם, שלא פעם הם עצמם אינם מודעים לו: זהו צד אפל שנוגד ומאיים להשמיד את הצד המואר, צד של בדידות, ריקנות וחוסר משמעות, שמגיע עד לאבדן דרך ואובדן עצמי. האנשים הכל-כך מוצלחים האלה משקיעים מאמצים רבים כדי שצד זה לא יתגלה ברבים; יתר על כן, הם עצמם מכחישים את קיומו. אנשים אלה ייתכן וסובלים מדיכאון סמוי, שהינו לעיתים ביטוי אחד להפרעת אישיות נרקיסיסטית.
כמה מילים על האגדה ממנה שאוב המושג "נרקיסיזם" – נרקיסוס היה בנו של אל הנהר היווני קפיסוס ונודע ביופיו היוצא דופן. כאשר התכופף יום אחד לשתות מים מנהר ראה את בבואתו נשקפת אליו והתאהב בעצמו וכך נולד סיפור אהבה. וכה עזה הייתה אהבתו שלא יכול היה לזוז ממקומו כיוון שחשש לנתק את עצמו מבבואתו. גם כאשר גבר עליו צימאונו לא העז לגעת במים כדי שלא לפגוע בבבואה הנשקפת שם, וכך, מרותק למקומו ולבבואתו, גווע נרקיסוס בצמא. לאחר מותו צמח במקום פרח יפהפה, פרח הנרקיס.
נרקיסוס קולל באהבה עצמית ללא גבולות. הוא לא היה מסוגל לאהוב איש מלבדו, אך רק לאחר שניסה לנשק את הבבואה הבין כי זו בעצם בבואתו שלו; הבין ולא הבין, מאחר שבעצם לא אהב באמת את עצמו האמיתי אלא רק את ההשתקפות שלו.
כך גם האדם הלוקה בהפרעת אישיות נרקיסיסטית ואיננו מסוגל לראות שום דבר שמעבר לו, אינו רואה למעשה את עצמו. הוא שבוי בתוך בועה ולא יכול להיחלץ ממנה, כמוהו כפרח הנרקיס ששורשיו תקועים בביצה. לצד יופיו החיצוני המעורר התפעלות מתקיים צד אחר, של דיכאון והיעדר משמעות, של אי-יכולת ליצור קשר משמעותי עם הזולת וגם לא עם עצמו, משום שהוא לא באמת רואה את עצמו.