קיימות מספר תיאוריות מנסות להסביר את תופעות הדיכאון. תיאורטיקנים התייחסו במשך השנין לדיכאון כמחלה שיכולה להתפרץ בכל רגע וניסו למצוא תא הסיבות לכך.

התפיסה הדינאמית גורסת שההבדלים הבין-אישיים בפגיעות ללקות במצב רוח קשורים באופן הדוק למערכות היחסים המוקדמות עם הדמויות ההוריות – יחסים מוקדמים חיוביים עם הדמויות המטפלות מהווים מעין גורם מגן בהתפתחות, שריון הגנה נגד דיכאונות ומצבים מאניים חמורים בתגובה לאירועי חיים קשים בהמשך החיים.

פרויד מתאר את תהליך האבל כתגובה על אובדן. בתהליך נורמלי של תגובה לאובדן קיימת תמיד, אצל האדם, הפנמה של האובייקט שאבד. האובייקט הופך להיות חלק מהעצמי ורגשות שהופנו במקור כלפי האובייקט מופנים כעת כלפי העצמי. במידה והקשר עם האובייקט שאבד היה חיובי ניתן לשאוב נחמה או להתרפק על הזיכרונות. לעומת זאת, במקרים של אובייקטים שהקשר אליהם כלל גם רבדים לא מודעים של אכזבה, כעס ותוקפנות, תהליך האבל הופך להיות פתולוגי – מלנכוליה. האדם המלנכולי מפנה כעת את הכעס והרגשות השליליים (שהיו מופנים בעבר כלפי האובייקט האבוד) פנימה ולא החוצה. הפניית הכעס פנימה גורמת לשנאה העצמית ולייאוש המאפיינים ויוצרים את המלנכוליה. ככל שהא מביבלנציה הייתה קשה יותר כך האובייקט האבוד מקבל איכות רודפנית.

פרויד הניח שדיכאון הוא תוצאה של התקפה פנימית ואלימה בתוך הנפש, מצב בו הסופר-אגושל האדם תוקף את האגו שלו – כך הופך האדם המדוכא לעיתים קרובות לקטגור, לשופט, ולעיתים, באופן טראגי, גם לתליין של עצמו. חשוב לזכור כי לא כל אבל מתמשך הינו פתולוגי, וכי באבל מקור התגובה הוא בדמות הנפטר, ואילו בדיכאון מקור התגובה הוא העצמי.

ישנם פסיכולוגים מומלצים הטוענים כי דיכאון מתפתח כאשר התנהגות האדם אינה מביאה לחיזוקים שהוא רגיל אליהם. היעדר חיזוק חיובי או עלייה בחיזוק השלילי מביאים לירידה במאמץ או בפעילות, וכך פוחת הסיכוי להתמודדות מוצלחת עם הבעיות. אחד הגורמים שעשויים לגרום לירידה בחיזוק החיובי הינו חסך במיומנויות חברתיות המקשה על קבלת חיזוק מאינטראקציה חברתית. בנוסף, היעדר החיזוק עשוי לנבוע מנסיבות סביבתיות (לדוגמה, אדם חולה שנאלץ להסתגר בביתו). לבסוף, בני-האדם שונים זה מזה ברגישותם לחיזוקים חיוביים ושליליים.בהתאם לכך, נמצא כי מדוכאים מקבלים פחות חיזוקים חיוביים מילוליים מבני משפחותיהם, פחות חיזוקים חברתיים בכלל וחווים יותר אירועים שליליים. בנוסף, נראה כי מצב-רוחם משתנה בהתאם לשיעורי החיזוקים, רמות הפעילות שלהם נמוכות יותר והם נהנים פחות מאירועים שאמורים להיות חיוביים.עם זאת, ממצאים אלו אינם מוכיחים שדיכאון נגרם מגורמים אלה, ויתכן כי כמה מן התסמינים של דיכאון הם אלו שגורמים לשיעורי החיזוק הנמוכים.